ניר אנדי, B.Sc במדעי המחשב, Maryland University, ארהב
כולם נהנים בחילופי הסטודנטים שלהם, בעיניי יש למיקום השפעה ענקית לחוויה הכוללת, וכשבוחרים את המוסד ללמוד בו, אני מאוד ממליץ גם לברר מה יש למיקום להציע. אני מאוד רציתי לעשות את החילופים בארצות הברית, אבל שאלתי את עצמי בהתחלה, "מה הקשר Maryland?", לא תיארתי לעצמי עד כמה המקום הזה יהיה מושלם לחוויה הזאת. האוניברסיטה נמצאת באזור שגרים בו כמעט ורק סטודנטים, העיר הגדולה הקרובה ביותר, במרחק 20 דק נסיעה במטרו, היאWashington D.C. (בין הערים הטובות בעולם בעיניי). Maryland נמצאת במקום יחסית מרכזי על הEast Coast של ארה"ב (5 שעות נסיעה באוטובוס מ-NYC), ומזג האוויר נוח. חוץ מזה, באזור יש המון יהודים, ואפילו ישראלים (מלא יתרונות), האוניברסיטה מעולה והיא מושכת סטודנטים איכותיים מארצות הברית וגם מכל העולם.
בשבילי, האלמנט הכי משמעותי בחילופים היה האלמנט החברתי. הכמות ומגוון האנשים שפגשתי בלתי נתפסים. הכרתי בשנה אחת כמות אנשים שבארץ כנראה אכיר ב-5 שנים. זה לא בא בקלות, זה דרש ממני להיות אקטיבי כל הזמן, והרבה פעמים לשים את האגו בצד. בקמפוס כל רגע קורה משהו, השתדלתי לנצל כל הזדמנות אפשרית כדי להכיר עוד אנשים, ובמובן הזה יש הרבה יתרונות להיות זר. יש לגיטימציה טובה להציג את עצמך וזה מתקבל בצורה מאוד קלילה. מצד שני, גם אם האנגלית שלך טובה, לפעמים מחסום השפה והבדלי התרבויות מקשים. כשזה היה נוגע אלי, תמיד השתדלתי להיות מאוד inclusive לאנשים חדשים, וזה תמיד חזר אלי לטובה. זה לא דבר כל כך מובן מאליו, יש לנו נטייה להישאר במקום הנוח. אישית (אפילו באופן די מוגזם), כדי לצאת מהמקום הנוח ולשנות סביבה, הספקתי לגור בשלוש דירות שותפים שונות לגמרי במהלך השנה שלי שם (המעבר תמיד היה מסיבות טובות ונגמר מעולה). מהבחינה החברתית, אחד הרגעים הכי משמעותיים שהיו לי, היה ביום הראשון שהגעתי לקמפוס, היה טיול רשות ל-IKEA, שרוב החילופים לא הגיעו אליו (רובם עדיין לא הגיעו לקמפוס). היחידה שהכרתי, הייתה ישראלית שעשתה חילופים מהאוניברסיטה העברית. בשלב מסוים ראינו שמתקדמים לעברנו חבורה שנראית כמו חילופי סטודנטים אחרים, התלבטנו אם לשאול אותם, לא היינו בטוחים... כמעט ויתרנו... עד שפשוט שאלתי אותם והצגנו את עצמנו. במשך כל שאר היום בילינו ביחד, הקבוצה הזאת התפתחה עוד ועוד, בעיקר בשבוע הראשון. לא בטוח שהם היו האנשים שהכי מתאימים לי, אבל אלו האנשים שהיו הכי קרובים אלי במשך כל השהות שלי שם. חווינו עליות ומורדות ביחד, אבל היה בנינו הסכם לא כתוב כמו של חברים ותיקים, ותמיד דאגנו אחד לשני. היום חלקם מתכננים להגיע לארץ ואני מתכנן לבקר אותם. וכל זה, היה בגלל וויתור על אגו לרגע אחד קטן.
האלמנט האקדמי היה כמובן גם חלק משמעותי מהחוויה. הייתי מלא הערכה על ההזדמנות שניתנה לי, והיה לי חשוב לייצג את בית הספר בכבוד. חייב לציין, שהבנתי מהר מאוד שמבחינת התוכן הנלמד, אי אפשר להחליף את הלימודים במוסד הבית שלי, שמותאם בדיוק למסלול שאותו עברת לפני. יחד עם זאת, סביבת הלימודים הייתה שונה מאוד מהסביבה שהורגלתי אליה, הכיתות היו בד"כ קטנות יותר, היחס היה הרבה יותר אישי (ממליץ להציג את עצמך כסטודנט חילופים לכל המרצים), והדגש הקבוצתי היה מאוד בולט (מעריך שבממוצע 30% מציון הקורס היה תלוי בעבודות קבוצתיות בגדלים של 3-7 אנשים). העבודה בקבוצות היה החלק המאתגר ביותר בעיניי, ולאורך התואר השתפרתי המון ביכולת העבודה שלי בקבוצה איתם. טיפ: לכל אוניברסיטה יש את קורסי "הדגל" שלה, ואני ממליץ לנסות ולהירשם אליהם כמה שיותר מוקדם כי הם נוטים להיתפס מהר, שניים מתוך שמונת הקורסים שלקחתי הועברו בצורה מדהימה ולקחתי המון מהם (שניים אחרים היו גרועים והשאר היו סבירים). עוד דבר ששווה להזכיר בנושא, הוא שיש עידוד גבוה מאוד להתנדבות (לרוב לא בתשלום) כעוזרי מחקר של מרצים שם, וזה דבר שלגמרי שווה לנצל כדי לשפר את קורות החיים.
האלמנט האחרון שהייתי רוצה לדבר עליו הוא חגים וטיולים, בתור אדם לא דתי, היה כל כך מעניין לראות איך חוגגים את החגים שם, השתתפתי בכל הזדמנות שהייתה והופתעתי לגלות מנהגים מדהימים (בשמחת תורה, היו לא פחות מאלף אנשים שעשו הקפות מסביב לקמפוס ושרו שירים תוך כדי חסימת כבישים על ידי המשטרה; לשמוע את הגרסה הרפורמית/ קונסרבטיבית לתפילות של יום כיפור, שרובו מתנהל באנגלית וחלקו מנוהל ע"י חזנית ששרה; חגיגת פורים עם טורניר ביר-פונג של 100 קבוצות). כנראה שאלה דברים ייחודיים לאוניברסיטה, ובהתאם לכמות היהודים העצומה שהייתה באזור של הקמפוס, אבל שווה לחפש את הקהילה היהודית במוסד אליו מגיעים. לצערי חגיגות יום העצמאות ויום הזיכרון התבטלו בגלל הקורונה, אבל בכל שנה, הילל מארגן פסטיבל ישראלי ענק ואפילו מביאים גמל (כל כך ישראלי!!). לגבי טיולים, מומלץ להבין מתי יש חופשות סמסטר, ולתכנן טיולים מראש, הספקתי לטייל ב- Boston, Philly, Vegas, LA & San Francisco, זה ברור שמומלץ לטייל, אין מה להזכיר את זה, אבל דרך האוניברסיטה לפעמים יש הזדמנויות מעניינות לטיולים, נשלחתי בסבסוד עצום לסוף שבוע של כנס ענקי למען ישראל ב-Miami, ודרך ה-Ski Club, יצאתי לטיול סקי של 6 ימים ב- Quebec עם עוד 200 סטודנטים ושם גם חגגנו את ה-New Year’s Eve (רק מניח פה שחוקיות בקנדה היא בגיל 18 לעומת 21 בארצות הברית), זאת הייתה החוויה הכי כיפית שהייתה לי בכל השהות.
כמובן שאין דרך לתאר במילים את החוויה שעוברים כשנוסעים לחילופי סטודנטים. אני חייתי במציאות מקבילה במשך עשרה חודשים. בתוך זמן כל כך קצר, המקום החדש הזה שנמצא במדינה אחרת הפך להיות הבית שלי. הזרים האלה שרק הכרתי, הפכו להיות החברים הכי ותיקים שלי. עברית הפסיקה להיות השפה העיקרית שלי, והמנהגים האלה שרואים בסרטים, הפכו ליום יום. גם בהינתן הקורונה, לא הייתי מוכן לוותר על החוויה - באזור אפריל המליצו לנו לחזור חזרה למדינות שלנו ולסיים את הסמסטר אונליין. הייתי סטודנט החילופים היחידי שנשאר, ואפילו הארכתי את השהות שלי עד אמצע יוני, כי הבנתי שברגע שאעזוב, החלום הזה יסתיים לעד. אני בטוח שהיציאה לחילופים היא בין ההחלטות הטובות שאקבל בחיים.
